ΣτΕ: לא להחזרת מענקי החג בשירות הציבורי

מליאת מועצת המדינה קבעה, בהחלטה 1201/2026, כי אי־החזרתם של מענקי חג המולד והפסחא ושל דמי החופשה לעובדי המדינה אינה נוגדת את החוקה ואף לא את דין האיחוד האירופי. המענקים האלה בוטלו בחוק 4093/2012, בתקופת ההתאמה הפיסקלית, ומאז הם נושא לתביעות משפטיות מתמשכות. לפי הפרסומים שסיקרו את ההחלטה, הפרשה נוגעת לכ־700.000 עובדי מדינה, ואילו התביעה שנדונה כיסתה את התקופה שבין 1 בינואר 2023 ל־31 בדצמבר 2024. העותרים ביססו את טענותיהם, בין היתר, על הנחיה 2022/2041 של האיחוד האירופי בעניין שכר מינימום הולם.

באשר לנימוקים המדויקים, כאן נמסר אך ורק מה שפורסם בכלי התקשורת שסיקרו את ההחלטה, שכן הנוסח המלא טרם פורסם. המסקנה המרכזית המועברת היא שהביטול נמצא תואם הן את ההגנות החוקתיות והן את דין האיחוד, ושההסתמכות על ההנחיה בעניין שכר מינימום הולם לא התקבלה כבסיס לתביעה עבור עובדי המדינה. כל מסירה מפורטת יותר של הנימוקים לפני פרסום הנוסח המלא הייתה בגדר השערה, ולכן איננה נעשית.

חשיבותה של ההחלטה נעוצה בכך שהיא באה מן המליאה, ההרכב העליון של בית המשפט המנהלי העליון במדינה. החלטותיה פועלות למעשה כתקדים מחייב עבור בתי המשפט המנהליים הנמוכים יותר, הדנים בעשרות תביעות דומות בכל רחבי המדינה. כך, הכרעה כזאת אינה סוגרת רק את המשפט הספציפי אלא קובעת גם את גורלה של שורת תיקים תלויים ועומדים באותו עניין. בפועל, משהכריעה המליאה בשאלה עקרונית, התביעות התלויות ועומדות בעלות אותו תוכן נחתכות בדרך כלל באותו אופן, ללא בחינה מהותית חדשה של השאלה המשפטית. מסלול התביעות האלה החל מיד לאחר קיצוצי המזכר של 2012 ועבר מחזורים רצופים, כשקבוצות מסוימות של עובדים, כמו אנשי מדים ונושאי משרה שיפוטית, השיגו תשלומים רטרואקטיביים חלקיים בתיקים אחרים בעלי בסיס משפטי שונה.

מבחינה מעשית, ההחלטה משמעה שלא קמה בדרך שיפוטית חובה של המדינה להחזיר את המשכורת השלוש עשרה והארבע עשרה לתקופה שנדונה. החזרה אפשרית נותרת עניין של החלטה פוליטית ושל מרחב תקציבי, ולא של הכרעה שיפוטית. תלוי ועומד פרסום הנוסח המלא, שממנו יתברר היקף ההכרעה והאם היא מותירה מרחב ליחס שונה לתקופות אחרות או לקבוצות עובדים אחרות. הפרשה נבחנת מקרוב בידי התאחדויות המגזר הציבורי ונוגעת הן למשפט והן לכלכלה, שכן היא עוסקת בתביעות שכר של מאות אלפי עובדים.